פלאפון תקשורת בע"מ נ' כבאבו

החלטה

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שהגישה כנגדה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל.

הנתבעת נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

בפתח הדברים יצוין כי, טענת הנתבעת בכתב ההתנגדות, כי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין קצוב נזנחה בסיכומים, על כן אין מקום להתייחס אליה.

כעולה מתצהיר הנתבעת, היא הצהירה שבמהלך חודש אוגוסט 2010 נרכשו מהתובעת מוצרים ו/או שירותי רדיו טלפון, אך היא אינה נכחה בישיבה כל שהיא עם התובעת, לא הוסבר לה תוכן ההסכם והיא לא הסכימה לשום עסקה ולא זכור לה שחתמה על ההסכם אשר צורף לכתב התביעה. עוד הצהירה הנתבעת כי לא זכור לה ששילמה שקל אחד עבור מכשירים ניידים ו/או שיחות ו/או לכל הקשור לתחום זה לתובעת.

מוסיפה הנתבעת בתצהיר, כי נדהמה ונבהלה מעצם הימצאות החוב ונדהמה יותר לגלות את גובה החוב, וכי היא נפלה קורבן לרמאות וכזב של התובעת.

במסגרת הסיכומים, בעקבות החקירה הנגדית, שינתה הנתבעת את גרסתה וטענה כי במהלך חודש אוגוסט 2010 נרכשו מהתובעת מוצרים ו/או שירותי רדיו טלפון, לאחר שנציג התובעת ביקר בביתה ואביה של הנתבעת חתם בשמה על הסכמי ההתקשרות. הנתבעת חזרה על טענתה כי לא נכחה בפגישה שנערכה בביתה בין נציג התובעת לבין אביה ולא חתמה על הסכם ההתקשרות ולא על הוראת הקבע לחיוב חשבון הבנק.

להשלמת התמונה יאמר, כי לדיון שהתקיים, הגיעה הנתבעת מלווה באביה שביקש לומר את הדברים הבאים לפרוטוקול: האב מודה שכל החתימות על גבי המסמכים הם שלו והחוב לתובעת הוא חוב שלו. לטענתו, בפגישה שנערכה עם נציג התובעת, הסכים נציג התובעת כי האב יחתום בשמה של הנתבעת, שהיתה בת 18 באותו מועד, מאחר ואין לו חשבון בנק.

כאמור, הנתבעת נחקרה על תצהירה ובמהלך החקירה, הודתה הנתבעת כי החתימה על טופס הוראת הקבע מחשבון הבנק נחתם על ידה. באשר לכל השאלות האחרות שנשאלה, השיבה הנתבעת בתשובה אחת "לא יודעת".

כך השיבה שנשאלה מי עשה שימוש במכשירים שנרכשו מהתובעת, זאת אחרי שאביה אמר את דבריו לפרוטוקול, וכך גם השיבה לשאלה "כל חודש ירד לך סכום ולא ידעת למה יורד בגין פלאפון?", התשובה היתה אחת "לא יודעת".

תחת הנסיבות שלפני, לפיהן נסתרה והופרכה גרסת הנתבעת כפי שזו נטענה בתצהיר, אני קובעת שאין לנתבעת הגנה בפני התביעה ודין ההתנגדות להידחות.

טענת הנתבעת כי לא שילמה שקל אחד עבור המכשירים ו/או שיחות סלולאריות, התבררה כטענה לא נכונה. הנתבעת הודתה שחתמה על הוראת הקבע לטובת התובעת מכוחה שולמו תשלומים מחשבון הבנק על שמה.

טענת הנתבעת כי נפלה קורבן לרמאות וכזב מצד התובעת הופרכה. נמצא כי אביה של התובעת הוא זה שפעל בשמה של הנתבעת מול התובעת ואף ביקש שתחתום על טופס הוראת הקבע עבורו, בקשה שהנתבעת נעתרה לה.

אשר על כן, נוכח הבקיעים הרבים בגרסתה של הנתבעת ולאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית ההתנגדות של הנתבעת.

אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ההליך דנן בסך של 1,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: